יום שישי בצהריים, שולחנות צרים מסתירים את האבנים הירושלמיות של מדרחוב בצלאל, באוויר יש ריח של אומנות ויצירה, וההשראה מרחפת שם בין הפריטים, כלי קרמיקה מיוחדים, בולי עץ בפיסול אומנותי, תכשיטים מקסימים שלא רואים בעוד מקום, ארנקים מדפי קומיקס, הכול צבעוני ושמח, ואז אני רואה את הדוכן שחיפשתי, הוא צבעוני ועליז, אומנותי ומלא במסר שנצבע בין הצבעים הססגוניים שלו, לא יכלתי להשאיר את הדוכן רק ביריד בצלאל אז הבאתי אותו לכאן.
בכל יומולדת תמצאו אותו, כרטיס ברכה שמצורף למתנה עטופה, או מהודק לצלופן של זר פרחים ריחני, כאחת שמציירת כבר המון שנים, החלום ילדות שלי היה ליצור ולצייר כרטיסי ברכה בכל מיני סגנונות. ביום ההולדת כשהכל מסביב חוגג ועליז איך לא נבחר כרטיס לאיחולי מזל טוב…
בחרתי בכרטיס ברכה מתוק ומיוחד….שכל אחת יכולה לעשות אותו, הלכתי בכוונה על יצירה קלה, כי הפוסטים שלי, לא יעסקו בהדרכות איך ליצור, אלא איך לצבוע, אני אלמד על טכניקות צביעה שונות ומעניינות, הרכבת צבעים ועוד, נשמע מעניין? בטוחה שכן, אז הצטרפו אלי.
מתחילים?
מורת לציור לעיתים קרובות פוחדות להעניק לתלמידות חופש פעולה כיוון שחוששות כי התוצר המוגמר לא יהיה מספיק "יפה", "ברמה" או "מרשים".
[ הציטוטים מקוריים ישירות מפי מורה לציור שלא הסכימה לתלות עבודות של תלמידות מכיתה ג' במקום מרכזי בבית הספר ,כיוון שהציורים לא יפים!!].
למרות המחשבה השגויה כי ציורה של הילדה חייב להיות יפה (ומה זה יפה?) וחוסר הפתיחות וההבנה כי תלמידות, הורים ומורים ישמחו לראות את ציורי התלמידות תלויים, יותר מאשר שעווניות קנויות ושבלוניות-
אנסה לתת פתרון שיניח את הדעת וישרת את שני האינטרסים.
את הפוסט הזה כתבתי על מיטתי לאור הנר, בליל שישי אחד, קריר וסוער, כשפקדה אותנו הפסקת חשמל ארוכה במיוחד.
לאחר שסיימתי לבשל את מאכלי השבת לאור הנרות המרצדים, (להוסיף ל-shopping-list: תאורת חרום) התפניתי לרשום השראות במחברת.
הפוסט הזה מורכב משלושה סיפורים, שהתחברו בנקודה מסוימת למשהו אחד מדהים.
הסיפור הראשון הוא על אבא שלי. כשהיה בגילי הוא היה גיטריסט מבריק. היתה לו גיטרה קלאסית והוא ניגן המון. עם השנים והילדים התחום הזה נזנח, ואיתו הגיטרה שפקעו מיתריה מזוקן, והעץ שלה התפרק ורעד. וכל זה כשהיא ארוזה בנרתיק שלה ותקועה במחסן. אף אחד לא טרח לגעת בה. רק מידי ערב פסח התנהל הויכוח האם לזרוק אותה סוף סוף או לא.
מאז ומתמיד איירתי פרצופים. כועסים, עצובים, שמחים, מבוהלים או סתם חולמים. לכל אסוציאציה מצויירת מצטרפת ההבעה. ועולם שלם של קווים וצורות שנותן את ההבעה המדויקת ביותר. יום אחד הונח אתגר לפתחי. ללמד בשיעור אחד בנות ללא כל רקע בציור, לאייר הבעות פנים. לא רציתי שרק יעתיקו כמו תוכי, חיפשתי שיטה קלה ומהירה שתיתן תוצאה יפה והעיקר – מביעה.
רחוב האמן 