החופש עבר ואיתו הגלגלים, הצדפים וריח הים המלוח.
אז איך אפשר להנות כל השנה מהים, אם אין לנו בית על החוף?
ניצור תמונה בהשראת הים!
החופש עבר ואיתו הגלגלים, הצדפים וריח הים המלוח.
אז איך אפשר להנות כל השנה מהים, אם אין לנו בית על החוף?
ניצור תמונה בהשראת הים!
אביב.
אני אוהבת אביב.
גם כי זו העונה בה אני חוגגת יום הולדת (עבר, עבר.. חכו עם המתנות לשנה הבאה:)) ובעקר בגלל היופי שסובב אותי.
שדות מוריקים, פרחים מלבלבים ופרפר צחור כנפיים נח לידי.
עונה שאולי גם בגלל שהיא כ"כ קצרה, היא נחשקת ביותר.
אז הקיץ כבר החליף את האביב, אבל היצירות ממשיכות לבוא בהשראתו.
במקור המשרד הזה היה אמור להיות חניון מקורה למכונית משפחתית. הקירות האפורים נצבעו בלבן משעמם. הותקן מזגן שאמור היה לתת אשליה של אוויר. קליטה לא היה שם. אבל כן מחשב.
והרבה עבודה גם.
העובדים במשרד הקטן, עבדו. רגיל. לא עם מוטיבציה שאפשר להתפאר בה. עבדו כדי לראות בעשירי לחודש את הכסף בבנק.
כך קראתי לחלק האומנותי באתר שלי שאוטוטו עולה לאוויר בע"ה
ולמה קראתי לו ככה? כי כל רהיט בעיני הוא פוטנציאל לתכשיט מקסים שיכול לקשט לנו את הבית,
ומתי הזמן הכי טוב לשדרוג הבית אם לא עכשיו?!
בוקר אחד – לא, בעצם זה היה בלילה, תיכף תבינו למה – החלטתי שנשבר לי מפיסת הזוועה ששימשה לי שידת לילה.
היא אפילו לא היתה שידה רשמית. זה היה כיסא קטן שמוצאו לא ידוע, מצופה עור – לא חומר שאהוב עליי, בלשון המעטה, חום – עוד צבע מאד לא אהוב. ובנוסף לכל, גם קרוע. אין לי מושג מה עבר עליי ומתי כשהחלטתי להשתמש בדבר הזה כשידה. ולא ברור למה לא חשבתי קודם על לקנות אחת.
התחלנו עם 15 מ"ר.
אנשים סביבנו לא הבינו איך אנחנו חיים בריבוע תחום וקטן כל כך. אבל לי זה היה נחמד, מקווה שגם לו. עד היום הוא לא מגלה לי. אבל בטוח שיש לו טראומה מדירות קטנות. ובית פרטי זה החלום של שתינו.
המשכנו ל-80 מ"ר.
איך אנחנו אוהבות לשוטט בין הקירות ולתת להם מהטעם האומנותי שלנו – נכון?
לעיתים לצבוע, לשייף לפסל עליהם ואפילו להדביק גיזרי עיתונים….
זה התחיל בטלפון של האחיינים המתוקים שלי, הם הודיעו לי שמצאו שידה ליד הפח "אבל אנחנו לא יודעים אם היא עתיקה כמו שאת אוהבת".. הם אמרו לי ,"סחבנו אותה עד הבית ועכשיו היא בחצר".
שמחתי בליבי איזה מתוקים וכמה כיף שיש משפחה שחושבת עלייך, אמרתי להם שאבוא הכי מהר לראות אותה..
האמת הייתי נורא סקרנית כבר לראות.. אבל הרגעתי את עצמי, בכל זאת הם ילדים אולי זה יהיה עוד משהו סתמי, אל תתלהבי לחינם.
כשהגעתי, לא האמנתי למראה עיני, זה יותר יפה ממה שדמיינתי, זה האוצר הכי מדהים שיכולתי לקבל!
את הפוסט הזה כתבתי על מיטתי לאור הנר, בליל שישי אחד, קריר וסוער, כשפקדה אותנו הפסקת חשמל ארוכה במיוחד.
לאחר שסיימתי לבשל את מאכלי השבת לאור הנרות המרצדים, (להוסיף ל-shopping-list: תאורת חרום) התפניתי לרשום השראות במחברת.
רוצים להכנס בסוף היום לבית שמשרה אווירה רגועה, אולי קצת רומנטית?
דמיינו לכם את הסצינה הבאה:
אתם נכנסים עצבנים ורעבים לבית שלכם אחרי יום עבודה מפרך. הבית כולו משרה אווירה רכה ונעימה, מעט רומנטית. כורסה מרופדת בבד פשתן אוורירי גורמת לכם לשבת ולשקוע במחשבות.
לפתע ניחוחות וניל וקינמון מגיעים לאפכם. אתם הולכים אחר הריח. בלי משים אתם חשים כאילו חיים מחדש. רעננות עזה שוטפת אתכם.
לא תרגישו שלווה כשהבית שלכם יהיה מעוצב בסגנון השאבי שיק?