היום יש לפיצי יום הולדת. הבית מאורגן, הבלונים כבר תלויים מקצה לקצה ואפילו עוגת הקומות, מצופה בבצק סוכר מחכה על השולחן. עוד מעט יגיעו כולם ובינתיים אני נותנת לעצמי לנשום ואפילו לחטוף נמנום.
כשהנמנום כמעט הופך לשינה עמוקה אני קולטת ששקט כאן מדי. אני קמה לחפש את פיצי ומגלה אותו שקוע עמוק בעוגה, מרוח בקצפת צבעונית ושוקולד.
"שלום איטה, רציתי לברר לגבי לימוד איור דיגיטלי"
"שלום וברכה, אשמח לעזור לך!"
כך פחות או יותר מתחילה שיחה סטנדרטית עם תלמידה פוטנציאלית. אני תמיד שמחה לענות וכבר אין לי סבלנות לחכות לשאלה הכמעט קבועה:
"רציתי לשאול, בסיום הלימודים אדע גם לאייר דמויות ונופים? אוכל לצייר ציורים מושלמים?"
"האם את יודעת לצייר כיום, בעפרון ובצבע ציורים מושלמים?" אני שואלת תמיד.
"אה… לא בדיוק, בערך. לא למדתי עד היום קורס מקצועי. הקורס לא כולל גם דמויות?"
"לא חביבה, בקורס הזה אני מלמדת איור דיגיטלי"
את הפוסט הזה כתבתי על מיטתי לאור הנר, בליל שישי אחד, קריר וסוער, כשפקדה אותנו הפסקת חשמל ארוכה במיוחד.
לאחר שסיימתי לבשל את מאכלי השבת לאור הנרות המרצדים, (להוסיף ל-shopping-list: תאורת חרום) התפניתי לרשום השראות במחברת.
מאז ומתמיד הייתה לי חולשה לצבעי מים. אלה מהסוג היקר שעדיין לא הרשיתי לעצמי.
כמעט מאותו הזמן התפתחה החולשה שלי לתה. בכל הטעמים, הצבעים והצורות.
מהתה הקלאסי, עובר דרך הקמומיל ולא כלה בכל מיני תשלובות מרתקות של תפוח וקינמון, רימון ופריחת הדובדבן…
אז מה עושים כשרוצים לצייר במים ולשתות באותה נשימה כוס תה רותחת?
מציירים אותה!
איך הופכים ציור ליצירה?
פשוט מאד! צובעים אותו!
איך הופכים ציור ידני ליצירה דיגיטלית?
התשובה כאן, ממש לא בשתי מילים.
מאז ומתמיד איירתי פרצופים. כועסים, עצובים, שמחים, מבוהלים או סתם חולמים. לכל אסוציאציה מצויירת מצטרפת ההבעה. ועולם שלם של קווים וצורות שנותן את ההבעה המדויקת ביותר. יום אחד הונח אתגר לפתחי. ללמד בשיעור אחד בנות ללא כל רקע בציור, לאייר הבעות פנים. לא רציתי שרק יעתיקו כמו תוכי, חיפשתי שיטה קלה ומהירה שתיתן תוצאה יפה והעיקר – מביעה.
רחוב האמן 